לפרשת האזינו ״יצנרהו כאישון עינו״

 ״יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ:״ (דברים ל״ב:י’)

האם לא צריך להיות ״ינצרהו״? (מהמילה לנצור - לשמור)  האם  אין כאן הפיכה בין האות צ’ לאות נ’? 

הנה בתהילים: ״חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ:״ (תהילים ס״א: ח’)

איש מהמפרשים לא התיחס לסיכול (כביכול) האותיות. מדוע?

כי אין זה באמת סיכול אותיות. אם נקרא את הפסוק כולו:

״יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ:״ נראה שהתיבה ״יִצְּרֶנְהוּ״ בנויה כ״יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ״. זאת אומרת, האות נון שבמילה ״יִצְּרֶנְהוּ״ היא אינה מאותיות השורש, כמו שהאות נון במילה ״יְסֹבְבֶנְהוּ״ אינה מאותיות השורש. השורש הוא אכן ״נצר״ אך אות השורש נ' נפלה, ובמקומה בא דגש חזק באות צ’. כמו בפסוק הבא במילה ״יִקָּחֵהוּ״. שם השורש ״לקח״, והאות ל’ הוחלפה בדגש שבאות קוף.

 --------------------------------------------------------------------------------------

מהו ״אישון״ הנזכר בפסוק? 

רש״י מפרש: ״כאישון עינו. הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו״

״שהמאור יוצא הימנו״?!  למה הכוונה?

 יש לדעת שבימים קדומים האמינו שאנחנו רואים על ידי כך שיוצא אור מהעין אל העצם הנראה (ולא ההיפך).

מכאן גם נוכל להבין את הניב ״סגי נהור״ , בעברית ״רב האור״ שפירושו (בלשון סגי נהור…) ״סומא״.

עיוור, להבנת קודמינו, הוא אדם שאין יוצא אור מעיניו. ואדם שרואה היטב - יוצא הרבה אור מעיניו. לכן, עיוור בלשון סגי נהור, הוא רב האור - סגי נהור.
וכן אדם שנתעוור - אבד מאור עיניו.


-------------------------------------------------------------------------------------

you probably heard it before, but they say "ishon" is called this because you can see a little "ish", man, in someone else's pupil (your own mini reflection)

I also heard that one is supposed to make use of this phenomenon when he is interacting with someone else - he sees the other person, along with himself in a miniature reflection (in their pupils), to symbolize that he should treat the other person with great respect, and consider himself small in relation to the other person

לפרשת האזינו ״עם נבל ולא חכם״

״הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ:״ (דברים ל״ב:ו)

״עם נבל ולא חכם״  - האם נבל הוא ההיפך מן חכם? האור החיים כותב ״ואין חכם הפכיות הנבל.״!

וממשיך ״שגם שיהיו עם נבל מטבעם, אם היו חכמים לא היו נבלים עם ה’ שהוא ברא את האדם״. ומכאן, לפי פירוש זה,  מובן מהו נבל.  ״כפוי טובה״ (ספורנו) . ״ששכחו את העשוי להם” (רש״י).

 לפרופ’ קדרי במילונו כמה פירושים למילה זאת. האחד הוא: ״נבל הוא איש רע 'ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל' (שמואל ב’ י״ג:י״ג).” 

מבחינת מבנה השירה, היינו מצפים להקבלה, כמו בפסוקים אחרים: ״יערוף כמטר לקחי - תזל כטל אמרתי”, "אל אמונה ואין עול - צדיק וישר הוא״,  ״שאל אביך ויגדך - זקינך ויאמרו לך”. אנחנו מצפים שגם כאן תהיה הקבלה. ש״נבל״ יהיה פירושו ״לא חכם״.  לכן תמה האור החיים: ״ואין חכם הפכיות הנבל” . כאן שוב בא לעזרתינו פרופ, קדרי. במילונו יש עוד פירושים למילה ״נבל” - ״כסיל, טיפש - 'יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל’ (משלי י״ז: כ״א) ״ וכן הוא מביא לדוגמה את פסוקינו, לפרש ש״נבל״ הוא ״טפש”. הנה על פי פירוש זה, יש בעצם הקבלה ״עם נבל (טיפש) ולא חכם”.

נעבור למילה ״חָכָם”. מילה זו בפסוק מנוקדת בשני קמצים, ולכן מובן שזהו שם תואר (או שם עצם).  אולם אונקלוס מתרגם ״הָא קֳדָם יְיָ אַתּוּן גָמְלִין דָא עַמָא דְקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא וְלָא חַכִּימוּ״. משמע ״ה לפני ה’ אתם גומלים זאת, עם שקבלו את התורה ולא נתחכמו ״(תרגמתי מארמית על פי הספר ״יין הטוב על התרגומים”) . גם לפי תרגום יונתן ״חכם״ כאן הוא פועל ולא שם. ״טפשין וקבילו אוריתא ולא חכימו”. מעניין לראות שאונקלוס לא רצה להשתמש במילה ״טפשיו״. לא כתב ״טפשין דקבילו אוריתא״, כנראה מפני כבוד ישראל.  הנה כאשר המילה ״נבל״ קשורה לגוי, הוא כן מתרגמה כ״טיפש״.   "בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם” (דברים ל״ב:כ״א) - בְּעַמָא טַּפְּשָׁא אַרְגֵזִנוּן.

שוב, נחזור למילה ״חכם״ כפי שמבין אותה אונקלוס. ״ולא חכם״ להבנתו זה  - ״וְלָא חַכִּימוּ״. לא נתחכמו. אונקלוס רואה את המילה ״חכם״ כאן כפועל ולא כשם. אבל אילו זה היה פועל היה נכתב ״חָכַם״, בקמץ ובפתח, ולא בשני קמצים. מסביר החזקוני: ״ולא חכם, לא החכים כתרגומו ולא חכימו. ומה שכולו קמץ היינו בשביל האתנחתא.״ 

הנה שכך נוכל להביו את הפסוק ״הכך לפני ה’ אתם גומלים זאת?! עם  טיפש שקבלו את התורה ולא נתחכמו ״